בע"ה
תלמידות אהובות,
איך יודעים אם המוטיבציה שלנו טובה או רעה? איך אפשר להעריך את טיבו של מעשה? פרשת השבוע מספקת סוג של מבחן – "מבחן השמחה". הנה הפסוקים שמתארים איך אברהם אבינו אירח את האורחים שלו: "וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל-שָׂרָה, וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת. וְאֶל-הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם, וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר, וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ".
ארבע מילים יש כאן: וימהר, מהרי, רץ, וימהר. לא קשה לחוש שיש פה התלהבות רבה. אברהם ממש שמח לקראת אורחיו, ממש רוקד עם המאכלים בידיו. זה נכון בכל תחום של פעילות – אפשר לעשות את אותו מעשה בדיוק, אבל בגישה של "אוף, באסה, לא מתחשק לי אבל חייבים", ואפשר לפעול כמו אברהם ולחוש שזה הדבר הכי חשוב שאפשר לעשות כרגע.
חשבי על מקרה מהימים האחרונים, בו הרגשת שיש לך התלהבות לקיים מעשה טוב, וכתבי על כך.
שבת שלום ומבורך!
אוהבת אתכן כ"כ, איילת.
